הפרדוקס האיראני ומלכודת לבנון

1. איראן את המלחמה הזו הפסידה. אז למה אין לנו תחושת ניצחון?

במבחן התוצאה, איראן נוחלת במלחמה הזו תבוסה מוחצת: ראשי ההנהגה נערפו, הזרוע הימית והאווירית

הושמדו, פרויקט הטילים ספג מכה אנושה ותוכנית הגרעין הוסגה לאחור. תחת ממשל טראמפ, הסיכוי לשיקום גרעיני בטווח הקרוב אפסי.

אולם הפרדוקס הוא שההפסד האיראני אין בהכרח משמעותו ניצחון ישראלי-אמריקאי. הצהרות טראמפ מלמדות שבוושינגטון כבר הפנימו שהמשטר האיראני לא ייפול כל עוד האש נמשכת. אותה תובנה חילחלה גם לירושלים.

האמריקאים זקוקים לתמונת ניצחון כדי לצאת, בעוד האיראנים נחושים להשיב להם בהשפלה. ללא נוסחה לוליינית שתאפשר לשני הצדדים "לרדת מהעץ", המלחמה תימשך. אולם אם תימצא כזו, ייתכן שסופה קרוב מכפי שנדמה.

2. חזבאללה: סכנת השיקום ודימוי העוצמה

בסיבוב הקודם, אחרי 11 ימים שחזבאללה חטף מכות אנושות, נתניהו עשה נכון שעצר את המלחמה רגע לפני שנכנסה לשלב כרוני של דשדוש - נקודה שבה התפוקה השולית של כל יום קרב יורדת. חזבאללה לא הוכרע, וזה מעולם לא היה בקלפים, אבל כללי המשחק השתנו מאוד לרעתו. למרות שהצפון סבל מאוד, חזבאללה היה רחוק מאוד מלממש גם במלחמה הזו את תרחישי האימים שישראל התכוננה אליהם.

הבעיה היא שאת הסיבוב הנוכחי מול חזבאללה התחלנו מאותה נקודת הדשדוש שבה הסתיים הסבב הקודם. חזבאללה אמנם יזם את ההסלמה, אך הנהגתו ניצלה את ימי החסד הראשונים כדי להיטמע בבונקרים. התוצאה? הישגים צבאיים מוגבלים בצד הישראלי, וחשש כבד ממה שיקרה ביום שאחרי.

האיום המרכזי הוא שחזבאללה יצא מהמערכה עם דימוי עוצמה משודרג. אם כללי המשחק החדשים לא יאפשרו לישראל לאכוף את הפסקת האש בפועל, ונסתמך שוב על "ערבויות" בינלאומיות או הבטחות חלולות של ממשלת לבנון – לא עשינו דבר.

חזבאללה תלוי במידה רבה (אך לא מוחלטת) באיראן. והרי לכם עוד קונספציה ישראלית: קריסת איראן תביא לקריסה של חזבאללה. זאת בשעה שהארגון מפעיל אימפריה כלכלית עצמאית שחולשת גם על נתיבי סחר סמים בינלאומית בדרום אמריקה. הוא עשוי לדעת לשקם את עצמו גם עם תמיכה איראנית מופחתת, אלא אם כן המשוואה תשתנה מהיסוד.

החות'ים: "מתי האיראנים יתנו את הפקודה?"

השיח הפרשני המנסה לנבא מתי איראן "תיתן את הפקודה" לחות'ים להסלים, לוקה בחוסר הבנה בסיסי. המחויבות של החות'ים לאיראן פחותה משמעותית ממחויבותם האידיאולוגית למאבק הפלסטיני. כשיעים זיידים (זרם השונה מהשיעה התרי-עשרית האיראנית), אין להם כפיפות דתית עיוורת למנהיג העליון בטהרן. עובדה מעניינת שרבים שוכחים: מלחמת 12 הימים עם איראן ביוני 2025, הייתה התקופה הארוכה ביותר מאז ה-7 באוקטובר ועד הפסקת האש עם חמאס, שבה החות'ים דווקא לא ירו כלל על ישראל.  החות'ים עשויים להצטרף בסוף למלחמה, אבל זה בטח לא תלוי בפקודה איראנית שמשתהה, כמו שטוענים "מומחים" שונים.

בקיצור

איראן את המלחמה הזו הפסידה, למרות שמשטר ישרוד את המלחמה (כך הערכנו פה ביום הראשון למלחמה). אסטרטגיית "ייצוא המהפכה" קרסה רעיונית, וסביר שנראה טהרן מרוסנת יותר גם אם ידם של השמרנים תהיה על העליונה במאבק שצפוי להם עם הרפורמיסטים תומכי המשטר.

עם זאת, הניצחון האסטרטגי הישראלי עדיין מוטל בספק: אם חזבאללה יסיים את המערכה כשידו על העליונה מבחינה תודעתית, אנו עלולים למצוא את עצמנו במצב פרדוקסלי – ניצחנו את איראן (כאמור, אנחנו עדיין לא שם), אך הפסדנו את לבנון. השקט בצפון לא יוכרע באיספהאן, אלא ביכולת של ישראל לעצב מציאות חדשה בביירות ובדרום לבנון.