המלחמה באיראן ומערכת היחסים עם אמריקה לטווח הארוך

איך תושפע מערכת היחסים עם ארה"ב לטווח הארוך? מצד אחד, ישראל פתחה במלחמת מנע באיראן כשהיחסים עם הממשל האמריקאי בשיא כל הזמנים. מצד שני, מספר ימים לפני התקיפה פרסם מכון גאלופ את הסקר השנתי שלו, שבו עולה היפוך עמדות דרמטי שלילי ביחסו של הציבור האמריקאי כלפי ישראל. התמיכה בישראל נמצאת בשפל של כל הזמנים בקרב הדמוקרטים, אך גם בקרב הרפובליקנים והעצמאיים חוותה ישראל ירידה משמעותית. ככל שהדברים ימשכו במסלולם הנוכחי, צפוי שינוי חד ביחס לישראל תחת הממשל הדמוקרטי הבא, וייתכן שגם תחת ממשל רפובליקני ביום שאחרי טראמפ.

שלושה וקטורים מרכזיים מעצבים את השיח, והם גם משפיעים על גל האנטישמיות הנוכחי בארה"ב:

הווקטור הראשון: נרטיב 'הגרירה' למלחמה

המגמה להאשים את ישראל בגרירת אמריקה למלחמה עם איראן צפויה להאיץ דרמטית את התרחקות הבדלנים הרפובליקנים מישראל (כפי שהשתקף בסקר גאלופ שהתפרסם לפני המלחמה), והיא מטילה על הקהילה היהודית בארה"ב האשמה בנאמנות כפולה. השילוב בין נרטיבים סותרים ולא קוהרנטיים לבין ניסוחים 'לא מוצלחים' בנוגע לסיבות למלחמה מצד גורמי הממשל האמריקאי יוצר קרקע נוחה לפריחת תיאוריות קונספירציה מימין ומשמאל על כוחו של הלובי הפרו־ישראלי, שלעיתים מלוות בסנטימנט אנטי־ציוני ואנטישמי מובהק. 

הווקטור השני: גילויי השמחה של גולים איראנים

גילויי השמחה של גולים איראניים על מותו של ח'אמנאי ותמיכתם במתקפה הישראלית-אמריקנית מציגים הזדמנות אסטרטגית נדירה לעבור למתקפה ולתקוע טריז במה שמכונה "הברית האדומה-ירוקה". ברית זו בין השמאל הרדיקלי לגופים אסלאמיסטיים במערב נמצאת בחוד החנית של מגמת הדה-לגיטימציה לישראל, והיא נשענת על השיח הפשטני הנוכחי של פוליטיקת הזהויות, המחלק את העולם ל"מדכאים לבנים פריווילגיים" ול"מדוכאים מודרים". המראה של גולים איראנים ("אנשים חומים" בפרוגרסיבית מדוברת) המניפים דגלי ישראל לצד דגלי איראן שלפני המהפכה, יוצר דיסוננס קוגניטיבי עמוק המאתגר את הבסיס הרעיוני והאינטלקטואלי העומד בבסיס תופעה זו.

הווקטור השלישי: ניצחון רעיוני של הסכמי אברהם 

התגובה האיראנית למהלומת הפתיחה הישראלית-אמריקאית כללה התקפה נגד עשר מדינות באזור, בהן אפילו קטר, שתמכה בחמאס ומיקדה את כל עוצמתה הרכה נגד ישראל בשנים האחרונות. פתאום נתפסת ישראל כמי שעומדת באומץ בחזית המאמץ ונלחמת גם את מלחמתן של מדינות האזור ושל העם האיראני נגד משטר שהוא רודני, אסלאמיסטי ומצורע. גם מדינות שמגנות את ישראל בפומבי, מברכות אותה בחדרי חדרים. המיסגור של ישראל כנטע זר באזור מתפורר. 

עם הפנים קדימה

יש לומר ביושר שהווקטור הראשון דומיננטי יותר בשלב זה. יתרה מכך, הגורם המשפיע ביותר יהיה שאלת סיום המלחמה. ככל שהמערכה תהיה קצרה יותר ותסתיים בניצחון מוחץ, כך תגדל ההזדמנות של ישראל לשפר את מעמדה.

לצד אלה, באמצעות מהלכים מושכלים ניתן יהיה לנצל הזדמנות בלתי חוזרת לעצור את ההתדרדרות בתמיכה בישראל. ביחס לווקטור הראשון, ישראל אינה צריכה להיות בחזית, ואולם עליה לנצל את הקשרים הטובים עם הממשל הנוכחי כדי לעודדו להמשיך את הקו של הנשיא, ולדבר על המלחמה כמבוססת בראש ובראשונה על אינטרסים אמריקאיים ברורים. זו צריכה להיות מטרתם ושעתם היפה של ארגוני קשרי-הקהילה היהודית, שאמונים גם על קשרים עם גורמים חיצוניים וצריכים לקדם את המסגרת הזו. 

קיימת הזדמנות פז לחשוף את פשיטת הרגל האינטלקטואלית של האנטישמיות משמאל שמבוססת על שיח פוליטיקת הזהויות הנוכחי, ולטעון במהימנות שהמאבק הנוכחי הוא עימות גלובלי בין כוחות של טרור ודיכוי לבין העולם החופשי. מהלכים כאלה יאפשרו לישראל לבסס מחדש את מעמדה כעוגן של חירות ויציבות במזרח התיכון, ובכך אולי ליהנות גם מתמיכה מתחדשת של הציבור באמריקה.

מאמר זה מתבסס על נתונים ממערכת הבינה המלאכותית המתקדמת 'Narrative Shield',  שאנו מפתחים באתחלתא, המזהה ומנתחת נרטיבים אנטי-ישראליים מתהווים ודיסאינפורמציה בחסות מדינות עוד לפני שהם מגיעים לתפוצה ויראלית רחבה.