הערכת מצב: גרסת הפסח

בין ביטחון לאומי לביטחון אישי: חרוסת ומרור על אותה הצלחת.

בישראל מעולם לא נכתבה תפיסת ביטחון לאומי רשמית, אבל עיקריה הועברו כתורה שבעל-פה. דוד בן גוריון הבין שישראל לא תוכל להכריע את אויביה במרחב כל כך עצום, ואימץ את תפיסת קיר הברזל של ז'בוטינסקי שהניחה שישראל תחיה על חרבה עד שאויביה יתייאשו, עד הסבב הבא. תכליתה של תפיסת הביטחון הישראלית: לקנות זמן בין סבב לסבב.

עוד בטרם הסתיימה המלחמה, ניתן לטעון שמבחינת הביטחון הלאומי, ישראל נמצאת במצב טוב יותר. ביוני 2025, איראן הייתה מדינת סף גרעינית. גם אם פרוייקט הגרעין הוא בר-שיקום, ישראל הצליחה במלחמה הזו לקנות לעצמה עוד זמן. התותחים אמנם עדיין רועמים, אבל ישראל פירקה את האיום הקיומי שהציבו איראן ושלוחותיה. ישראל נמצאת במערכת יחסים הדוקה עם המעצמה מספר אחת בעולם, ותרומתה בלחימה הייתה כשותפה שוות-יכולות. העוצמה הישראלית מקרינה גם על יריבים פוטנציאליים אחרים במרחב. מנקודת מבט לאומית, ירי הטילים על ישראל, עם כל הקושי, מהווה בעיה טקטית, לא איום קיומי.

העניין הוא שבישראל ביטחון לאומי וביטחון אישי לא תמיד הולכים ביחד. למרות שההגנה האזרחית בישראל היא הטובה בעולם, עם מספר שכבות של מיירטים, פריסה מרשימה של מקלטים ציבוריים וממ"דים, היערכות חסרת תקדים של בתי חולים לשעות חירום וכו׳ — כל אלה לא מנחמים את האזרחים שרצים יום יום למקלטים ונמצאים בשגרת מלחמה כבר שנתיים וחצי. למרות שהאיום של החזבאללה הוא רק גרסה אפורה של מה שציפו לו, החיים של תושבי הצפון בלתי נסבלים. למרות זאת, רוב הסקרים מראים שישראלים כבר אינם ממהרים לקנות שקט מתעתע ואשלייה של ביטחון אישי, כמו שהיה במשך שנים מול חמאס.

המלחמה: די דיינו?

בהבינו שישראל לא יכולה להכריע את אויביה במרחב, נתניהו ידע לסיים את המלחמות מול איראן ביולי 2025 ומול חזבאללה באוקטובר 2024 לפני שנכנסו לדשדוש כרוני, שבו התועלת השולית של כל יום לחימה פוחתת. בסבב הנוכחי, ישראל איבדה את היכולת לסיים את המלחמה, זו מנוהלת לגמרי מוושינגטון שלה יש שיקולים רחבים הרבה יותר מאלה של ישראל. ישראל שותפה למעשה במלחמת הבינה המלאכותית הראשונה — לא רק במובן של שימוש חסר תקדים בנשק שמבוסס על AI, אלא בעיקר בניסיון האמריקאי להבטיח את הגישה למחצבים ולאנרגיה הדרושים לדומיננטיות עולמית בקרב ה-AI מול סין. זהו סדר יום רחב הרבה יותר משל ישראל, שכאמור, שואפת בעיקר לקנות לעצמה זמן.

בישראל העריכו אחרי הסבב ביולי, שמלחמה נוספת מול איראן היא בלתי נמנעת. אבל כל הסימנים (וגם כמה הדלפות) מראים שהייתה זו ארה"ב שקבעה את העיתוי, מוקדם מכפי שהעדיפה ישראל. לישראל היה אינטרס להכות באיראן, אולם למרות שבארה"ב משתולל הנראטיב שישראל גררה את ארה"ב למלחמה באיראן, במידה מסויימת זה היה ההיפך.

עבודה זרה: חזרת הפוליטיקה המגזרית והסיאוב

אחרי ה-7 באוקטובר, המלחמה שימשה כמחסום זמני בפני הקיטוב והפוליטיקה המגזרית. כעת, בזמן שהחיילים בשוחות, ומילואימניקים ומשפחות שלמות נושאים בנטל הביטחוני, הכלכלי והאזרחי, הממשלה מעניקה פטורים נרחבים מגיוס ומזרימה כספים מגזריים לחרדים. המהלכים האלה מפרקים את הסולידריות הישראלית, ומתגמלים הנהגה מגזרית שמנציחה תלות, בדלנות והשתמטות. ממשלה שמחליפה אמת במזבח הכוח עלולה לפרק את החברה הישראלית מבפנים.