הפלת המשטר האיראני: משימה אפשרית?

עוד לפני המלחמה ישראל ידעה שהיא יוצאת למבצע שעשוי לעכב את פרוייקט הגרעין האיראני במספר שנים בלבד (עדיין לא עניין של מה בכך). על כן רבים גורסים שהמטרה של ישראל צריכה להיות הפלת המשטר האיראני. אכן נפילת המשטר האיראני תהיה פתרון קסם להרבה מהאתגרים האיזוריים, אבל צריך לפתח סקפטיות בריאה בנוגע לסיכויי ההיתכנות שלה. בה בעת, אין שום סיבה שלא לנקוט במספר מהלכים שיגדילו את סיכויי ההסתברות של תרחיש כזה. 

למה הסיכויים שהשלטון באיראן ייפול אינם גבוהים? 

ראשית, בזיכרון הקולקטיבי האיראני צרובה טראומת המעורבות של ארה"ב ובריטניה בהפיכה בשנות החמישים אשר השיבה את שלטונו של השאה. מתמונות שנפוצות ברשת מאיראן משנות השבעים, ניתן לחשוב שאיראן של השאה הייתה מקום שמח, היפסטרי, מתקדם וליברלי. אבל האמת היא שהפלת רה"מ הנבחר מוצאדק ועליית השאה נתפסת באיראן כאירוע טראומטי שהרס את הדמוקרטיה והוביל לעשרות שנים של דיכוי. את המהפיכה ב-79 הובילה קואליציה רחבה שכללה אנשי דת מוסלמים, שמאלנים, קומוניסטים, סטודנטים, פעילים חברתיים, בעלי הון וגורמים חילוניים – כולם התאחדו נגד הדיכוי, השחיתות והמדיניות הפרו-מערבית של השאה. רק אחרי הפלת השאה, התרחשה השתלטות הדרגתית של הכוחות האסלאמיסטיים בראשות האייתוללה ח'ומייני. למרות חוסר הפופולריות של השלטון היום, הוא לא נתפס 'כגורם זר' ולא מן הנמנע שהוא עדיין פופולרי בקרב חלקים רבים בחברה האיראנית.

שנית, ההיסטוריה מלמדת שכדי שמהפיכה תצליח, היא צריכה לדעת למנף את המחאה העממית לטובת גיוס כוחות הביטחון לטובתה. כך למשל, מובארק נפל רק אחרי שהצבא החליט לעמוד לצד העם ולהדיח אותו. באותה מידה, הסיבה שהשלטון של מאדורו בונצואלה עדיין ממשיך, למרות שאפילו נייר טואלט אי אפשר כבר להשיג שם בחנויות, היא משום שהצבא לא התייצב לצד המפגינים. האתגר באיראן: משמרות המהפיכה. גוף זה הוקם על ידי המשטר בראש ובראשונה כדי להגן על המשטר מבפנים, גם לנוכח תרחיש של איתגור אפשרי מצד כוחות הצבא והמשטרה, כמו שהיה במקרה מוצאדק. הנאמנות המוחלטת של אנשי משמרות מובטחת על ידי אידיאולוגיה ואינטרסים כלכליים. 

שלישית, המשטר הקים מערך דיכוי ושליטה מתוחכם הכולל מעקב טכנולוגי נרחב, ואת מערכת המשפט, שנראה שתפקידה המרכזי הוא להטיל מורא על מתנגדי המשטר. מנגנונים אלו מקשים

 על כל ניסיון ערעור של המשטר והם מצליחים לדכא מחאות לפני שהן מגיעות למסה קריטית.

לבסוף, סיכויי ההצלחה של מהפיכה באיראן נמוכים גם בגלל חולשתה של האופוזיציה שאין לה דמות דומיננטית שתוכל להוביל את הקבוצות המגוונות והשונות באוכלוסיה האיראנית. בהקשר הזה, החיבוק של ממשלת ישראל לבן של השאה (השרה גמליאל ארחה אותו בביקור מתוקשר לפני מספר חודשים בישראל) לא משרת את המטרה ועשוי אפילו להזיק לה, משום שהוא איננו דמות פופולרית ומייצג אנטגוניזם גם בקרב מתנגדי המשטר הנוכחי. 

כל אלא מלמדים שהסיכוי למעורבות חיצונית אפקטיבית שתוביל למהפיכה אינו גבוה. ועם זאת, ישראל יכולה לפעול כדי להגדיל את ההסתברות שאפשרות כזו תקרה, מבלי לפתח ציפיות. ראשית, פגיעה במקורות הכלכליים של משמרות המהפיכה ובסמלי השלטון עשויה להחליש אותם, ולהאיץ גורמים אופוזיציוניים רדומים. אין שום סיבה שלא לנהל לוחמת תודעה שמדגישה את השחיתות האישית והרודנות של ההנהגה הבכירה באיראן, את האיוולת האסטרטגית של מדיניות המשטר במימון הפרוקסי המרחב ואת הפילוג וחוסר האמון הגוברים בין משמרות המהפכה לבין הצבא. כל אלה חייבים להיות מלווים בלחץ כלכלי בתיאום עם ארה"ב וגורמים בין-לאומיים נוספים. ישראל יכולה וצריכה לתמוך באופוזיציה המגוונת למשטר בכל דרך שהיא יכולה, ואולי אפילו לפעול כדי להביא לפריצת בתי הכלא שם כלואים אסירים פוליטיים מתנגדי המשטר. לבסוף, ישראל יכולה לממן ולפתח טכנולוגיות שיכולות לסייע לפעילים בתוך איראן להתארגן, לשתף מידע ולעקוף את חסימות האינטרנט והמעקב של המשטר. 

סיכוי המימוש של תרחיש החלפת המשטר אינם גבוהים ולכן הוא לא צריך להיות יעד מוצהר של הממשלה (כי אחרת אי-השגתו עוד עלולה להיחשב ככישלון ישראלי), אבל היא בהחלט יכולה וצריכה להיות יעד לא מוצהר, שכן הוא נושא בתוכן רווח פוטנציאלי עצום לישראל ולעולם.