האם חמאס בנקודת שבירה, ואם כן, מה ישראל צריכה לעשות עם זה?

אתמול (ראשון) דווח בגלי צה"ל כי המחבלים שנכנעו בימים האחרונים והסגירו את עצמם לידי צה״ל סיפרו בחקירותיהם שהם מסרו את נשקם בין היתר כי איבדו קשר קשר עם הנהגת הארגון. לפי הדיווח בצה״ל רואים זאת כעדות לפגיעה בצירי הפיקוד והשליטה של חמאס בעקבות כניסת כוחות צה״ל לחאן יונס.

זוהי התפתחות משמעותית מאוד. ישראל נכנסה להפוגה כשלחמאס פיקוד ושליטה מלאים בארגון. הוא הצליח לאכוף את הפסקת האש בכל חלקי הרצועה, גם בצפון הרצועה איפה שצה"ל שלט.

בפוסט שלנו בנושא (איך מביסים את החמאס, אבל באמת) תיארנו את מערך הפיקוד והשליטה הארגונית המבוזר והשטוח של חמאס. לפי התו"ל החמאסי, השטח יכול להתנהל גם ללא תקשורת ישירה וצמודה עם הנהגת הארגון. כנראה שכעת התקשורת עם ההנהגה קרסה לחלוטין, ואף שהחוליות אמורות להיות ערוכות לפעילות עצמאית, רבים החליטו להיכנע. 

התפתחות משמעותית נוספת היא ניצנים של גילויי התנגדות בקרב האוכלוסייה האזרחית בעזה לחמאס. לאלג'זירה - בפועל ערוץ הבית של החמאס - יש המון פשלות בשידורים חיים שלא ניתן לערוך אותם, כשעזתים מפנים את הביקורת שלהם נגד חמאס ולעיתים גם נגד קטאר.

בתמונה הרחבה יותר, נדמה שעיקר האיום מהציר האיראני מגיע דווקא מהמקור הפחות צפוי. האיום של החות'ים לתקוף ספינות המגיעות או יוצאות מישראל ועוברות במיצר באב אל מנדב כבר גורם לחברות ספנות לשנות נתיבים ועשוי לפגוע בכלכלה הישראלית ולהוות איום אסטרטגי. מנגד, החיזבאללה עברו לדפוס פעולה מלחמתי קבוע שמבטא את שאיפתם לא לדרדר את המצב הנוכחי למלחמה איזורית. גם כאן חמאס נוחל

אכזבה רבה.

המשמעויות של אירועים אלו:

1. תקופת הלחימה העצימה של המלחמה בעזה עומדת לפני סיום (נקרא לה פה באירוניה "אורנים גדול" - הסבר). לא יהיה סוף פורמלי למערכה בעזה, אלא דעיכה הדרגתית למלחמה בעצימות נמוכה יותר, "אורנים קטן". זאת עלולה להיות תקופה ארוכה מאוד ומדממת, אולם כזו שתאפשר לישראל להתנהל בשגרת מלחמה מסויימת, אם היא תבחר בכך.
   

2. וישראל עשויה שלא לבחור בכך, כי נראה שישראל כבר עם הפנים צפונה מוכנה לקרב עם חזבאללה. ישראל לוקחת סיכון להתפתחות של מערכה כוללת מול חזבאללה במטרה לשנות את תמונת המציאות בצפון הארץ , אבל תנהל מערכה מדינית וצבאית שיש לה סיכוי גבוה שתסתיים בהרחקה של חזבאללה מעבר לקו הליטאני.
   

3. גם אם לא יתפתח עימות עם חזבאללה, הדגש הישראלי יעבור לאט אט מעזה לאתגרים האיזוריים. מיטוט החמאס בעזה, לא אומר שהחות'ים, חמאס בלבנון, או המיליציות בגולן יפסיקו את האש. צפויה תקופה ארוכה ומלאת אתגרים.
   

4. לגבי מצב החטופים קשה לדעת. מצד אחד המצב הנואש של החמאס עשוי לקרב עסקה הומניטרית נוספת שעשויה לכלול את הנשים והמבוגרים. מצד שני, ככל שחמאס מאבד פיקוד ושליטה, כך קטן הסיכוי להגיע לעסקת חטופים, ולו מכיוון שלא משנה מה תהיה העסקה עצמה, לא בטוח שחמאס יכול לעמוד בהסכמות.

מוקדם לדעת האם החמאס נמצא לפני נקודת שבירה או שאנחנו חושבים בצורה אופטימית מדי. בכל מקרה, על ישראל להכין את עצמה לאפשרות כזו על מנת לרתום את הניצחון על החמאס בעזה ושעת הלכידות החברתית הישראלית הנדירה לכדי שינוי משמעותי של האיומים הביטחוניים כלפי ישראל, וליצור מציאות בטחונית חדשה ביום של אחרי. במציאות זו לא רק שישראל תהיה יותר מוכנה למתקפות פתע כפי שביצע חמאס, אלא גם אויביה צריכים להיות מורתעים וחלשים יותר והיכולת שלהם לייצר מתקפות כאלה תהיה קרובה לבלתי אפשרית.