אסטרטגיית ה-3%: כיצד מוסדות משתמשים בקולות יהודיים מהשוליים כדי לנגח אתה-IHRA

עוקף טראמפ: השלב החדש בחתירה תחת הגדרת ה-IHRA

דפוס עולמי חדש מתחיל להתגלות'. הדפוס עקבי מכדי שניתן יהיה להתעלם ממנו, והוא מייצג אבולוציה מתוחכמת של ההטיה נגד ישראל ושל אנטישמיות.

הדפוס הזה בא לידי ביטוי בשורה של צעדים מטרידים: החל ממינויה של פיליסה ויזדום — מנהיגה יהודייה פרוגרסיבית שהטילה ספק בהגדרת ה-IHRA — לעמוד בראש המשרד למאבק באנטישמיות בניו יורק תחת ראש העיר ממדאני; דרך בחירתה של פדרציית המורים באונטריו בארגון 'קולות יהודיים עצמאיים' ((Independent Jewish Voices), התומך בחרם על ישראל, להכשרת מורים בנושא אנטישמיות; ועד להחלטת אוניברסיטת לה טרוב באוסטרליה לאמץ את הגדרת ה-IHRA תוך השמטה מכוונת של 11 הדוגמאות שלה, הכוללות התייחסות לאנטי-ציונות.

זה אינו מקרי. זוהי תגובה מתואמת להצלחה המפתיעה של הגדרת ה-IHRA ואסטרטגיה מחושבת לניטרול הכלי היעיל ביותר שבנו הקהילות היהודיות מזה עשורים.

הגדרת ה-IHRA: ממסגרת שנויה במחלוקת לכמעט קונצנזוס ממסדי

כאשר כוח המשימה הבינלאומי להנצחת זכר השואה (IHRA) אימץ את הגדרת העבודה לאנטישמיות במאי 2016, מעטים צפו שהיא תהפוך לקו החזית בקרב על ביטחון היהודים. ההגדרה התמודדה עם אתגרים מידיים מצד מבקרים שטענו כי היא מערבבת בין ביקורת לגיטימית על ישראל לבין אנטישמיות. מסגרות חלופיות כמו "הצהרת ירושלים", שאותה אימצה אוניברסיטת לה טרוב "כקווים מנחים", הופיעו במיוחד כדי להתנגד לה.

ובכל זאת, למרות התנגדות זו (ואולי בגללה) הגדרת ה-IHRA זכתה לאימוץ ממסדי יוצא דופן. עד פברואר 2026, 47 מדינות אימצו אותה רשמית, כולל 26 מתוך 27 המדינות החברות באיחוד האירופי, לצד ארה"ב, קנדה ואפילו אלבניה. מאות אוניברסיטאות, עיריות וארגונים בינלאומיים הלכו בעקבותיהן.

חשוב מכך, זה עבד. אירועים שהכפישו את ישראל בוטלו בקמפוסים; זרמי מימון לארגוני BDS עמדו תחת פיקוח. האפקטיביות הזו הפכה את הגדרת ה-IHRA למטרה אסטרטגית עבור הארגונים הפרו-פלסטינים.

הכירו את "אסטרטגיית ה-3%": כיסוי פוליטי עם חותמת כשרות

הקואליציה האנטי-ישראלית למדה לקח מכריע: אי אפשר לתקוף חזיתית הגדרה שאומצה על ידי 47 מדינות ומגובה על ידי מוסדות להנצחת השואה. במקום זאת, מוצאים את ה-3% מהיהודים שמסכימים איתכם ומגישים להם את המיקרופון, את התואר ואת הסמכות לדבר "בשם היהודים".

זהו אינו כשל במערכת, אלא תכונה שנועדה במיוחד לעקוף את ההגנות בתקופת טראמפ ואת המנגנונים הממסדיים שנבנו סביב מסגרת ה-IHRA.

כאשר ראש העיר ממדאני — שבעצמו מסרב להכיר בזכות קיומה של ישראל כמדינה יהודית וביטל את אימוץ הגדרת ה-IHRA על ידי העירייה ביומו הראשון בתפקיד — ממנה מישהו למאבק באנטישמיות, הוא לא בוחר מתוך רוב המנהיגים היהודים התומכים בהגדרת ה-IHRA. הוא בוחר מתוך ה-3% שיספקו כיסוי להגדרה מחדש של האנטישמיות באופן כה צר, עד שדמוניזציה של ישראל תיפול בבטחה מחוץ לתחומה.

כאשר איגוד מורים מביא את "קולות יהודיים עצמאיים" — קבוצה שפועלת באופן פעיל למען BDS ונגד הגדרת ה-IHRA — כדי לחנך על שנאת יהודים, זו אינה הכללה. זהו "כיבוש מוסדי" שנועד להבטיח שהדור הבא ילמד שחרם על המדינה היהודית בלבד אינו אנטישמיות.

יהודים תמיד שימשו כעלי תאנה לקמפיינים אנטי-ישראליים — כולל ניצולי שואה (בעיני עצמם) על המשטים לעזה. אך זהו דבר חדש: פריסה מוסדית שיטתית של קולות יהודיים שוליים במטרה מפורשת לפרק את המסגרות המשפטיות והמדיניות המגנות על סטודנטים וקהילות יהודיות.

העיוות המוסרי: ממנהרות ל"שימוש בקרקע לצורך דה-קולוניזציה"

אין פלא שארגון SJP (סטודנטים למען צדק בפלסטין) בבית הספר למשפטים של אוניברסיטת העיר ניו יורק (CUNY) מארח אירוע ב-4 במרץ, המציג את מנהרות הטרור של חמאס כ"שימוש בקרקע לצורך דה-קולוניזציה" ו"התנגדות לקולוניזציה" — וזאת במוסד הממומן מכספי ציבור בלב מנהטן.

אירוע זה ממחיש כיצד אסטרטגיה זו משתלבת עם עיוות מוסרי מכוון של ערכים מערביים. ד"ר הדיל עסלי — שהמנחה שלה לדוקטורט הוא מחמוד ממדאני, אביו של ראש העיר ופעיל אנטי-ישראלי מאוניברסיטת קולומביה — תציג את רשת המנהרות של חמאס כ"שימוש בקרקע לצורך דה-קולוניזציה" ותבחן "ארגון חברתי בהתנגדות לקולוניזציה".

אלו הן מנהרות שבהן חטופים הורעבו, עונו, הותקפו מינית והוצאו להורג. נוכחות המנהרות באזורים אזרחיים תרמה ישירות להרס הנרחב בעזה.

ובכל זאת, בבית ספר למשפטים הממומן מכספי ציבור במנהטן, תשתית טרור זו תזכה ללגיטימציה אקדמית כ"התנגדות" — ארוזה בשפה של דה-קולוניזציה, זכויות ילידים ואנטי-אימפריאליזם. זהו אינו חינוך. זוהי הפיכת טרמינולוגיה פרוגרסיבית לנשק במטרה לנרמל זוועות.

הגדרת ה-IHRA הפכה למכשול ממשי עבור אקטיביזם אנטי-ישראלי. אסטרטגיית ה-3% מפרקת אותה תחת מסווה של "יכולת הכחשה סבירה": מינוי קולות יהודיים המגדירים מחדש את האנטישמיות כדי להוציא מהכלל את מה שהתנועה רוצה לנרמל. זו אינה גיוון — זוהי זהות מגויסת כנשק, המבטיחה שהדור הבא ילמד שה-IHRA עצמה היא הבעייתית, ולא הפעילויות שהיא מזהה כאנטישמיות.

ה-3% הם קולניים, ממושמעים ולכן מועילים למוסדות המחפשים כיסוי "יהודי" לפירוק הגדרת ה-IHRA — אך הם אינם מייצגים את 97 האחוזים שחווים את הקמפיינים הללו כאיום ישיר על ביטחון היהודים. מה שדרוש כעת הוא התנערות המונית וברורה: לא מזכותו של איש לדבר, אלא מהונאה של דיבור בשם היהודים תוך צמצום מושג האנטישמיות עד שהפרותיה החמורות ביותר ייעלמו מן העין.