על קלודין גיי והארוורד: "אם אין אני לי מי לי"

פרשת התפטרותה של נשיאת הארוורד קלודין גיי קרוצה מחומרים שמהן נוצרות תיאוריות קונספירציה. נשיאותה של גיי, הקצרה ביותר ב-386 השנים של ההיסטוריה של הרווארד, היא סיפור סינדרלה מודרני שהפך לטרגדיה. גיי הייתה האישה השנייה והאפרו-אמריקאית הראשונה שעמדה בראש האוניברסיטה, ולכן הלחץ שהפעילו תורמים יהודים לאוניברסיטה כדי לפטרה עלולה לחזק את הסטריאוטיפ של השליטה הכלכלית היהודית בעולם. גיי גם הוחלפה על ידי נשיא זמני, שהוא גם יהודי. האירוע פורש במקומות מסויימים כניצול כוחם לרעה  של תורמים עשירים, אשר במעשיהם מאיימים על החופש האקדמי וחופש הביטוי.

הקריירה של גיי נקטעה לאחר שימוע הקונגרס שבו נשאלה אם קריאה לרצח עם של יהודים מפרה את כללי הרווארד נגד בריונות והטרדה. לכך, היא ענתה "...תלוי בהקשר." גיי גם התמודדה עם האשמות של גניבה ספרותית, מה שגרר דיון סביב מדיניות הגיוון, השוויון וההכללה בשמה מצויינות אקדמית כבר אינה הסיבה המרכזית לקידום.

התפטרותה של גיי תוארה בכמה מקומות כהתקפה פוליטית מימין על החינוך, ולא ככזו ששואפת לשמור על סטנדרט של יושרה אקדמית. לדוגמה, פעיל זכויות האזרח אל שרפטון אמר שזו "התקפה על בריאותה, כוחה ועתידה של מגמת הגיוון, השוויון וההכלה". היסטוריון הגזע איברם אקס קנדי אמר ש"ההמון גזעני לא יירגע עד שיפיל את כל השחורים מעמדות כוח והשפעה". מייסדת פרויקט 1619 ניקול האנה ג'ונס ציינה ש"נשים שחורות ישלמו את המחיר". האקטיביסט קורנל וסט כתב במדיה חברתית:

From X (formerly Twitter)

יהודים מרגישים שוב לכודים פוליטית בין הפטיש מימין לסדן משמאל. פרשת קלודין גיי אכן עלולה לעורר תאוריות קונספירציה ולעודד אנטישמיות בטווח הקצר. ובכל זאת, הלחץ על הרווארד היה מוצדק ועשוי להניב תוצאות חיוביות בטווח הארוך יותר. כאשר יהודים שותקים מול עוינות או סובלנות לדעות קדומות נגדם באקדמיה,  האנטישמיות נותרת ללא מענה. על רקע עליית תאוריית הגזע הביקורתית, מובילה בפועל לציפייה מיהודים, הנתפסים כ"לבנים ומבוססים", לקבל את ההפליה נגדם. תרבות ה WOKE מציגה אנטישמיות כבעיה של העשירים. כך, התרבות הזו גם מזינה אנטישמיות וגם ממעיטה בחומרתה.

ייתכן שקלודין גיי אינה אנטישמית אך היא נכשלה מוסרית באופן שמצדיק את התפטרותה. מה שאמרה, גם אם שלא בכוונה, מעודד אנטישמיות. עזיבתה כנשיאה האפרו-אמריקאית הראשונה של הרווארד היא טרגית אך מהווה לקח חשוב: כניעה עיוורת לנרטיבים פשטניים של "תורת הגזע" מאפשרת אנטישמיות, ויש לכך השלכות.

יש להעריך את התורמים היהודים שעמדו נגד האנטישמיות בהרווארד ובאוניברסיטאות אחרות. הדרך הקלה והמתגמלת ביותר חברתית עבור תורמים אלה הייתה לשתוק. כדי להתנגד לאפליה ולדעות קדומות נגד יהודים, התערבות הייתה הדבר הנכון לעשות. השתיקה היחסית בנוגע לאנטישמיות, מנרמלת מידע שגוי והופכת אותו לנורמה.

יהודים חייבים להתמודד עם הסטנדרטים כפולים והסטיגמות ששולטים בשיח על ישראל ועל החיים היהודיים. אם יהודים לא יעשו זאת בעצמם, מי יעשה?