איראן וישראל: התנגשות בלתי נמנעת בתנאים גרועים (ונמנעים)

תגובה איראנית על חיסולו של בכיר משמרות המהפיכה האיראני בסוריה היא כמעט ודאית, אך גביית מחיר מאיראן היא מהלך ישראלי נכון.  התנגשות ישירה בין ישראל ואיראן היא רק שאלה של זמן והיא בלתי נמנעת לנוכח החתרנות האיראנית. גם אם בטהרן לא ידעו מראש על מתקפת ה-7 באוקטובר, המצוקה האסטרטגית של ישראל היא תוצאה של מעשה ומחשבה איראניים. מערך הפרוקסי האיראני מאפשר פגיעה קשה בישראל, רחוק מגבולותיה של איראן ומבלי שהיא משלמת מחיר ממשי. ועדיין, ישראל הייתה יכולה להגיע לנקודת הזמן הנוכחית בצורה טובה יותר.

הדילמה האכזרית של ישראל

בסופו של דבר, לא ניתן לברוח מדילמה אסטרטגית אכזרית שישראל עומדת בפניה בנוגע למלחמה באיראן.  מצד אחד, כדי להתמודד בטווח הארוך מול איראן ישראל חייבת לשאוף לקיים בריתות איזוריות בניסיון ליצור משקל נגד איזורי לציר האיראני, ובעיקר, לקיים שיתוף פעולה הדוק עם ארה"ב ומדינות ברית נאט"ו. ואולם כדי שבריתות כאלה ייתכנו, ישראל נדרשת לוויתורים בזירה הפלסטינית. מצד שני, ויתורים כאלה גם הם יוצרים סיכון ביטחוני גדול לישראל. כל טריטוריה בה ישלטו הפלסטינים עלולה בסופו של דבר להוות פלטפורמה לתקוף את ישראל, כמו שקרה ב-7 באוקטובר. שליטה צבאית של קבע ברצועת עזה עשויה ליצור מציאות ביטחונית נוחה יותר לישראל, אך בה בעת, היא תותיר את ישראל מבודדת במערכה מול איראן ושלוחותיה.

עכשיו זה לא הזמן לריב עם אמריקה, גם לא אחר כך

כך או כך, האירועים בשבוע החולף מהווים עוד הזדמנות להיזכר כמה התמיכה של ארה"ב בישראל היא קריטית וחסרת תחליף. מאז הימים שבהם ביידן הזהיר את איראן וחזבאללה עם ה Don’t המפורסם שלו, יחסי ישראל וארה"ב נמצאים בנקודת שפל. גם התמונות היוצאות מעזה מדרדרות  את מעמדה הבין-לאומי של ישראל. 

צריך להודות ביושר, כל ממשלה ישראלית אחרת הייתה חווה בשלב הזה של המלחמה לחץ בין-לאומי גדול. אי אפשר היה לנהל את המלחמה בחמאס בצורה שונה לגמרי ממה שהיא מתנהלת. החמאס הכניס את ישראל למלכוד אסטרטגי, והמשבר ההומניטרי בעזה משרת את חמאס אשר תכנן אותו. גם מערכת היחסים המתוחה עם הממשל היא מובנת לתוך סוג כזה של מלחמה. 

למה לי פוליטיקה עכשיו? 

ועדין, ממשלת ישראל הייתה יכולה להתמודד טוב יותר הלחץ המדיני. במעשיה ובמחדליה ו/או בחוסר כישרון בולט, הממשלה הנוכחית הביאה את המתחים עם הממשל לשיא שאינו מחוייב המציאות. המתח הזה מועצם גם בשל הרכב הממשלה הנוכחי. נוכחותו בממשלה של בן גביר, למשל, היא תיקוף לאמירה הידועה של קיסינג'ר, שלישראל אין ממש מדיניות חוץ, אלא רק מדיניות פנים. הבעיה היא שישראל מתמודדת עם איראן, שם השאיפה להשמיד את מדינת ישראל היא בדרגת אובססיה קיומית ובאה על חשבון רווחת האוכלוסייה האיראנית, עד כדי כך שניתן לכתוב שבהקשר של ישראל, לטהרן אין מדיניות פנים, אלא רק מדיניות חוץ. 

במלחמה קיומית, כל התשומות, האנרגיות וההחלטות צריכות לשרת רק מטרה אחת. בעימות ישיר, כשלאיראן אין מדיניות פנים, ולישראל אין מדיניות חוץ, היתרון הוא בצד האיראני.