מה ניתן ללמוד מגל האנטישמיות העולה בקנדה?

או:אם זה (רק) נראה כמו אנטישמיות, שוחה בצורה מאוד דומה לאנטישמיות, ומגעגע כמו אנטישמיות אבל לא בדיוק, אז כנראה שמדובר במחיקה היהודית

חברה קנדית ​​סיפרה לי שביקשה להציב חנוכייה במרחב הציבורי באוניברסיטת אלברטה, כפי שהאוניברסיטה עושה בכל שנה. במקום להיענות לבקשה הבסיסית שלה, הנהלת האוניברסיטה החליטה להסיר את כל עצי האשוח וכל סממן דתי במרחב הציבורי. חברה קנדית אחרת, פרופסור באוניברסיטה בטורונטו, שיתפה אותי שאיגוד העובדים שלה תומך באירוע אנטי-ישראלי שנקרא "העבודה המאורגנת נגד אפרטהייד", שנועד למחות נגד ישראל.

על פניו, שתי התקריות הללו, על אף שהן מטרידות, אינן מסתכמות באנטישמיות בוטה. רק לכאורה.

מבט מדוקדק יותר יכול ללמד שבחסות תיאוריות אקדמיות נוצר זן חדש של אנטישמיות, שקשה יותר לגלות ולאבחן אותו, שאנחנו קוראים לו "המחיקה היהודית" (The Jewish erasure).

מאחורי תופעת המחיקה היהודית עומדת עליית פוליטיקת הזהויות, ובמיוחד הפופולריות הרבה שזוכה לה תיאוריה ביקורתית של גזע (Critical Race Theory - CRT) על נגזרותיה השונות. תיאוריה זו קושרת בין מוצאו של אדם, צבע עורו, והמגדר שלו, לסיכויי המוביליות החברתית שלו. "הבעייתיות" בשיח שנוצר סביב התיאוריה הזו, היא בחלוקה הבינארית שהיא עושה בין מדכאים למדוכאים. החלוקה הזו מתבצעת לרוב על פי צבע העור. 

בהשפעת תיאוריות ה-CRT, שאף חודרת לתכניות לימודים בבתי ספר יסודיים ותיכוניים בארה"ב, יהודים נתפסים כ"פריבילגים לבנים", כלומר חלק אינטגרלי מהאליטה המדכאת. המיסגור של יהודים כפריבילגים לבנים מובילה למה שכינינו במכון ראות כשהובלתי אותו "המחיקה היהודית".  המחיקה הזו מתרחשת כאשר יהודים חווים אפליה והטיה בגלל שהם מקוטלגים כלבנים. הדוגמה הבולטית היא שיוויון הנפש היחסי במיינסטרים בקנדה ובארה"ב לעלייה באנטישמיות, אשר בגלל המיסגור של יהודים כלבנים, נתפסת כצרות של עשירים.

מה לכך ולסיפורים של שתי החברות הקנדיות שלי?

הסטודנטית הקנדית חוותה "מחיקה יהודית" כאשר אוניברסיטת אלברטה נכנעה לאלו הרואים בהצבת סמל יהודי כחנוכיה מעשה לאומני ופרובוקטיבי, והתעלמה מהצורך של הסטודנטים היהודים בייצוג ובנראות.

הפרופ' הקנדית חוותה "מחיקה יהודית" כאשר איגוד העובדים בו היא חברה השתתף באירוע שתומך מוסרית בחמאס, ארגון אנטישמי הקורא לרצח עם. בין חברי הארגון ודאי יש ודאי יהודים נוספים, אולם בארגון ככל הנראה לא תפסו אותם כציבור שיש להתחשב ברגישות שלו לנוכח מעמדם הפריבלגי. 

"מחיקה יהודית" מתרחשת גם כאשר נשיאות אוניברסיטאות מובילות בארה"ב הצהירו כי אין לאסור באופן גורף קריאה לרצח עם של יהודים, מכיוון שחומרת הקריאות האלה "תלויה בהקשר". 

לאחר ה-7 באוקטובר, נוצרות גם הזדמנויות להתמודד עם "המחיקה היהודית". לשם כך נדרשת פעילות נחרצת וממוקדת של ארגונים יהודים וניסיון לבנות קואליצייה יהודית רחבה לאורך כל הקשת הפוליטית שתגנה את התופעה הזו. קשה להאמין, אולם המיסגור של יהודים כלבנים לא מוגדר כאתגר על ידי גופים יהודיים. הקואליציה הזו צריכה לדחות את החלוקה הבינארית הפשטנית של השיח הפרוגרסיבי. 

הפעולה הזו חיונית כדי שאפשר יהיה לנהל שיח שמבוסס על עובדות בנוגע לישראל במקום שיח מעוות ומוטה אידיאולוגית. 

מי שמעוניין לשמוע עוד, מוזמן להצטרף לוובינר הערב שמארגן ארגון קנדי הפועל נגד אנטישמיות ובו אדבר על הנושא הזה ועל נושאים נוספים. הערב ב-21:00 שעון ישראל לינק לרישום.