תנו לצה"ל לנצח, או חשבו מסלול מחדש

אנחנו ממליצים לעקוב אחרי אנדרו פוקס https://x.com/mr_andrew_foxhttps://x.com/mr_andrew_fox, אחד הפרשניים הצבאיים המבריקים. פוקס טוען שלמרות הביקורת על צה"ל על כך שהוא נאלץ לחזור שוב ושוב לאזורים שכבר פינה ברצועת עזה , צה"ל מגלה חדשנות רבה ויש לו הצלחות רבות. צה"ל מתמודד עם אתגר שאף צבא מעולם לא התמודד איתו, ביצור של מאות קילומטרים בתת קרקע שמגובה בדוקטרינה צבאית שלא מאפשרת הכרעה צבאית מהירה. פוקס טוען שצה"ל דווקא הסיק מסקנות נכונות מהכשלונות של צבאות המערב באפגניסטן ובעיראק להתמודד עם מלחמת גרילה.  

כך למשל, ברגע  שצבא ארה"ב יצא מאפגניסטן, אחרי שכבש אותה במשך עשרים שנה ונסה לבנות בה מדינה, כל הסדר הקיים שהשאיר התמוטט. יתירה מכך, כשהחזיק בשטח, הצבא האמריקאי היה סטטי וחשוף לפגיעות של לוחמת גרילה. החזקת שטח בצורה כזו דורשת זמן, חיילים ומשאבים רבים. 

צה"ל פועל בצורה שונה. הוא מתמקד  בפעולות מבוססות מודיעין בזמנים ובמקומות שנבחרים על ידו, ומבכר שלא להחזיק בשטח לאורך זמן. נכון שצה"ל נאלץ לצאת מדי פעם לפעולות באיזורים שכבר טיהר לכאורה (טקטיקת כיסוח הדשא), אבל זה נלקח בחשבון ומונע מספר נפגעים קטסטרופלי לכוחותנו. בתנאים הקיימים בעזה, הפעילות של צה"ל קרובה כנראה לאופטימום האפשרי. עד כאן לגבי אנדרו פוקס.  

'בתנאי מעבדה' אם צה"ל יכול להמשיך את הפעילות שלו בנחישות ובסבלנות, בסופו של דבר התשתיות של חמאס 'יקולפו' וישראל תוכל לנצח את המלחמה. זה לא יהיה ניצחון הוליוודי חד-משמעי, לא ניצחון כמו בששת הימים, וגם לא ניצחון על הרעיון של חמאס. אבל בהחלט אפשר יהיה לפרק את התשתיות והיכולות השלטוניות של החמאס עד כדי שהחזרה לתרחיש של ה-7 באוקטובר תהפוך ללא מציאותית גם דורות קדימה. אבל זה יקרה רק אם ישראל תדע לנהל מלחמה ארוכה מאוד. 

 השאלה הגדולה בהקשר זה היא האם ישראל יכולה לנהל מלחמה ארוכה? שאלה נוספת היא, אם צה"ל כל כך מצליח, מדוע חמאס לא חותר להפסקת אש? השאלות הללו קשורות, משום שחמאס סבור שהתשובה לשאלה הראשונה היא שלילית: ישראל לא תוכל לנהל מלחמה ארוכה בגלל לחץ פנימי ולחץ חיצוני, והיא תחתור בסופו של דבר להסדר שיותיר את שלטונו על  כנו.  

 ואכן, פנימית, הקונצנזוס סביב המלחמה נשחק, ואפילו גנץ ואייזנקוט הצהירו שהם תומכים בעסקת חטופים תמורת הפסקת המלחמה רגע אחרי שיצאו מהממשלה.התמיכה הציבורית ברעיון הזה נובעת מתחושה שצה"ל לא עומד במשימה ומההבנה שבמבצע צבאי לא ניתן יהיה להחזיר את רוב החטופים. לאור זאת, יש קריאות חדשות לבקרים להדיח את הרמטכ"ל ושרשרת הפיקוד, ויש ביקורת רבה על חוסר היצירתיות של צה"ל במלחמה (כאמור, פוקס מביע עמדה אחרת).

יתירה מכך, חיצונית, ישראל הפכה למדינה מצורעת, שאפילו טובות ידידותיה מפנות לה עורף. כך למשל  ארה"ב מעכבת חימושם לצה"ל, וצרפת אוסרת על כניסת ישראלים לתערוכת נשק גדולה. השילוב בין התמונות היוצאות מעזה לבין היקף הפעילות האנטי-ישראלית במערב לא רק שהגביר את הביקורת על מדיניות ישראל,אלא מתבטא אפילו בשחיקה של הלגיטימציה לקיומה ובגל של אנטישמיות חסר תקדים מאז מלחמת העולם השנייה.  

קשה לראות איך בתנאים האלה אפשר יהיה לנצח את המלחמה. אם צה"ל עושה את עבודתו בצורה טובה כמו שטוען פוקס, אבל המדינאים לא יודעים לגבות המלחמה באשראי בין-לאומי ובמחוייבות לנקודת מבט כלל ישראלית ולא סקטוריאלית (ע"ע חוק הגיוס), אז גם אם בכל זאת ישראל תפרק את יכולות החמאס (סיכוי קלוש), 'הניצחון' שלה יהפוך לניצחון פירוס של מדינה מבודדת חיצונית ומפורקת פנימית.  

אבל, הקושי לנצח את המלחמה מצד ישראל, לא בהכרח אומר שחמאס הוא זה שבהכרח ינצח אותה. בעבר כתבנו שאנחנו חושבים שיש דרך אחרת לנצח את המלחמה. אם המלחמה תסתיים עם הקמה של ציר איזור אפקטיבי יותר מהגנתי נגד איראן בחסות אמריקאית, אם ישראל תדע לעצב את הרשות הפלסטינית המחודשת באופן שייתן מענה אמיתי לחששות ולאינטרסים של ישראל, אם תפורק אונר"א (ותבוטל הלכה למעשה 'זכות השיבה'), ואם יגובש משטר ביטחון ביטחוני מעודכן ואפקטיבי בגבול מצרים עזה - בספרי ההיסטוריה העתידיים ייכתב שחמאס הוא זה שהפסיד את המערכה  (ראו האם יש דרך אחרת לנצח את המלחמה?).