top of page

תפיסת הנחשול של ציר ההתנגדות

פוסט שני בסדרה


בפוסט הראשון בסדרה שבוע שעבר, עמדתי על הצורך לעדכן את תפיסת ההגנה המרחבית של יישובי קו העימות כך שישמשו כחומת המגן הראשונה. הטעם לכך נובע גם מן ההבנה שבתפיסה הזו יש תרומה משמעותית לחיזוק החוסן החברתי והלאומי וגם נוכח פוטנציאל התרומה ללכידות חברתית.

 

עדכון זה חשוב לאור הדוקטרינה הצבאית של איראן ומערך הפרוקסי שלה שכולל את חמאס, אשר מחפשת לשבור את רוח החברה הישראלית, ולאו דווקא להביס אותה צבאית. לרוב, השיח סביב האיום האיראני הקונבנציונאלי מתמקד במעגל האש הטילי שאיראן בונה סביב ישראל המלווה במבצעים קרקעיים מוגבלים בגבולותיה של ישראל. אבל אני רוצה למקד את הפוסט במה שאני מכנה תפיסת 'ההתקפה המרחבית', דהיינו השימוש בנחשול אדם מוסת כדי לייצר גלים של הסתערות אזרחית, כפי שראינו ב-7 באוקטובר. הרעיון הזה אינו חדש, ומנהיגי ארגוני הטרור ודוברים איראנים מדברים על הסתערות אזרחית גם ביחס לגדה ובלבנון. ביטוי לכך ראינו בהפגנות הגדר שארגן חמאס בשנים האחרונות


"הרעיון" כנראה נולד ב-2001, עם מותו של פייסל חוסייני בכוויית. ישראל הסכימה לבקשת הפלסטינים לקבור אותו בהר הבית ליד קבר אביו, עבד אלקאדר חוסייני, שכונה בארץ מנהיג הכנופיות, ונהרג במלחמת העצמאות בקרב המפורסם על הקסטל. בעידודו של ערפאת שאימץ את הססמה "מיליוני שהידים צועדים לירושלים" הפכה ההלוויה הזו לנחשול פלסטיני מוסת "שכבש" באותו היום חלקים מירושלים. הנחשול הפלסטיני אפילו פרץ לביתו בעיר העתיקה של רה"מ אריאל שרון והצית חנויות בסביבתו. חוסר האונים של כוחות המשטרה שבחרו לא לנסות למנוע את הנחשול אלא רק לרכז כוחות בהגנה על שכונות יהודיות בירושלים, הפך את האירוע הזה לאירוע מכונן עבור ציר המוקאוומה, בהשראתו עוצבה תפיסת הנחשול ההתקפי.


 המטרה הצבאית הפלסטינית היא למנוע מצה"ל הכרעה, ומטרת העל הפלסטינית היא לייאש את החברה הישראלית ולייצר בה פחד עד שתתפורר. תפיסת 'ההתקפה המרחבית' משתלבת עם הדוקטרינה האיראנית של טבעת האש סביב ישראל ועם האתוס הפלסטיני של 'עמידה איתנה' (צומוד). אין בהם כדי להכריע את ישראל צבאית, הם מכוונים אל הרוח.


למה זה חשוב? ברמה הטקטית, כי צריך להיערך לתרחיש של נחשול כזה גם בצפון ובזירות נוספות. ברמה האסטרטגית, כי כעת ברור שאנחנו נמצאים במשחק סכום אפס של חוסן לאומי עם אויבנו. מי שרוחו תהיה איתנה יותר, ינצח באחד הפוסטים הבאים אני אסביר למה, למרות שעת הדכדוך שאנחנו נמצאים בה, הסיכויים שלנו לנצח את המלחמה הזו טובים מאוד.


 טיפוח החוסן הלאומי והלכידות החברתית הם הסוגייה הכי חשובה היום בביטחון הלאומי. אלה כמובן מושפעים מהתנהלות הממשלה, אבל הם תלויים לא פחות בחברה האזרחית. הם מתבטאים בפיתוח אזרחותיות (רוח חלוצית וערבות הדדית), ובעיקר ביכולת של החברה הישראלית למנף את הלכידות שאנחנו חווים בזמן המלחמה ליום שאחרי.

Comments


bottom of page