אמירתו של מזכיר המדינה בלינקן שהוא אינו בטוח שלישראל יש חודשים למלחמה בעזה, העצימה את השיח בנוגע לסטופר שמחזיק ביד החבר האמריקאי שמודד את הזמן שנותר לה לכאורה לפעול נגד חמאס. האם ישראל תאלץ לסיים את המערכה לפני שתספיק למוטט את החמאס בגלל שעון החול המדיני? ספוילר, לא.
הממשל האמריקאי מבין ותומך בצרכיה של ישראל להפיל את שלטון חמאס בעזה, והוא גם סיפק עד כה גיבוי מדיני וצבאי מרשים עליו הוא משלם מחיר פוליטי, והוא גם נאלץ להתמודד גם עם לחץ חיצוני ופנימי להביא להפסקת אש. יש שטוענים שהתמיכה של ביידן פוגעת בסיכוייו לנצח בבחירות (טיעון שהוא כנראה שגוי משום שהמצביעים הפרוגרסיבים הביקורתיים כלפי מדיניות ביידן לא יצביעו למפלגה הרפובליקנית בכל מקרה). את הממשל האמריקאי מאוד מדאיג החשש להישאב למלחמה איזורית, הפגיעה באזרחים, ושבת הברית במזרח התיכון תפעל בהתאם לחוק הבין-לאומי. ולכן, לארצות הברית יש אינטרס ברור שהמערכה תהיה קצרה ככל האפשר ושישורטט מוקדם ככל האפשר יעד מדיני ליום שאחרי.
בין ישראל וארה"ב קיימים יחסים מיוחדים, המבוססים על ערכים משותפים. בין שתי המדינות מתקיים שיתוף פעולה צבאי, ביטחוני ומדיני עמוק. הברית הזו כמובן לא סימטרית. ישראל מקשיבה לארה"ב, ופועלת להבטיח שהאינטרסים של ארה"ב לא ייפגעו. ישראל אפילו שינתה חלק מהתוכניות הצבאיות המקוריות שלה בגלל בקשה אמריקאית. מאוד יכול להיות שבלחץ אמריקאי ישראל תאיץ את הלחימה, גם אם משמעות הדבר סיכון גדול יותר לחיילנו.
אבל ישראל היא לא פרוקסי, וארה"ב לא מתייחסת לישראל ככזו. גם אם האמריקנים ידחפו את ישראל לשקול הפסקת אש, ישראל תקשיב, אבל סביר שתשיב שעליה לעמוד ביעד של הפלת החמאס משום שזה נושא קיומי עבורה. זהו ההבדל הגדול בין המלחמה הנוכחית לסבבי הלחימה הקודמים.
ההבדל הנוסף שנגזר ממנו - למי שהם קצת יותר ציניים בנוגע לפוליטיקה הישראלית - הוא שיש סנכרון מלא בין האינטרסים הפוליטיים של ראשי המפלגות שמרכיבות את הממשלה, לבין היעד הצבאי שהוצב. מזכיר המדינה האמריקאי לשעבר הנרי קיסינג'ר שמת לפני כיומיים , טבע את האמרה הידועה - " לישראל אין מדיניות חוץ , רק מדיניות פנים". יש בזה משהו. ולכן השעון המדיני עשוי להשפיע על קצב המלחמה ועל אופייה, אבל לא ישפיע על היעד הסופי שלה.
Comments