מה אפשר ללמוד מעצרת התמיכה בישראל בוושינגטון?

אתמול התקיימה בוושינגטון עצרת בהשתתפות כ-300,000 יהודים ושאינם יהודים אשר התאספו כדי להביע סולידריות עם ישראל. זוהי העצרת הגדולה בהיסטוריה מסוגה, וההיענות מרשימה אף יותר כאשר לוקחים בחשבון שמגיעי העצרת היו צריכים לנסוע שעות ברכבות ובמטוסים ולשלם סכומים לא מבוטלים כדי להגיע. המפגן הוא יותר מאשר הבעת סולידריות עם ישראל בזמן מלחמה או מחאה נגד האנטישמיות העולה, אלא הוא מסמן שברגע האמת, יהדות צפון אמריקה איתנו.

התמיכה של הזרם המרכזי של יהדות ארה"ב בירידה החל משנות השבעים. מגמה זו הונעה בעיקר משינויים דמוגרפיים וחברתיים שלא היו קשורים לישראל. בשנים האחרונות ההתרחקות מישראל הועצמה בשל ביקורת נוקבת על ישראל, שנתפסת כפחות שוחרת שלום, פחות דמוקרטית ופחות פלורליסטית. במיוחד

נכונים הדברים כלפי צעירים יהודים.

אולם כעת, כשישראל מתמודדת במלחמה אכזרית שמלווה בגל של אנטישמיות רחבה, יהודי ארה"ב מראים חוסן וסולידריות. המלחמה לא רק העירה את הרוב הדומם התומך בישראל אלא גם האירה את הקשר העמוק בין הביטחון הלאומי הישראלי למעמד החברתי והביטחון האישי של יהודי ארה"ב.

המפגן בוושינגטון עשוי להיות קו פרשת מים ביחסי ישראל והתפוצות. 2023 הייתה אחת השנים הקשות בהיסטוריה של ישראל, אבל מתגלה גם כשנת העמיות הגדולה. מפגן האחדות אל מול השנאה משקף את ברית הגורל של ישראל והעולם היהודי. גם מדינת ישראל וגם העולם היהודי יכולים לצאת מן המשבר הזה חזקים יותר וחסינים יותר.

המפגן בוושינגטון גם מסמל את התמיכה הרחבה וחוצת מגזרים שזוכה ישראל בקרב הציבור האמריקאי היהודי והכללי. כמעט כולם התייצבו למפגן. החל מהליברלים הרפורמיים ועד לשמרנים האורתודוכסים, מפרוגרסיבים שאינם יהודים כמו חבר הקונגרס ריצ'י טורס, ועד לנוצרים אוונגליסטים. בסיס התמיכה הרחבה מבטא זיקה חזקה לישראל במיינסטרים האמריקני. על כן, על יהודי צפון אמריקה להפנים כי אף שהקולות האנטי-ישראלי קיימים וקולניים, אלו נמצאים בשוליים, ואילו התומכים בישראל במרכז. בהמשך לכך, עליהם לחוש גאווה וביטחון באהבה שלהם לישראל, ולחגוג ולהאדיר את התמיכה הרחבה לישראל גם בציבור הלא יהודי.