מאמר ממגזין 'טאבלט' וההתכתבות עם המערכת שמעניינת לא פחות
- 16 ביולי
- זמן קריאה 1 דקות
לפני כמה שבועות שלח ערן שישון מייסד אתחלתא מאמר למגזין טאבלט (Tablet), אחת הבמות המשפיעות ביותר בשיח היהודי-אמריקאי. כמו בכל תהליך פרסום, התפתחה התכתבות בין ערן למערכת המגזין, ובראשה ליאל ליבוביץ', עם הערות, השגות ותשובות. אלא שההתכתבות הזו הלכה והפכה לוויכוח אינטלקטואלי אמיתי, מהסוג שכבר לא רואים הרבה.
ואז קרה משהו לא שגרתי: בטאבלט החליטו שחילופי הדברים בינם לבין ערן מעניינים לא פחות מהמאמר עצמו, ובמיטב המסורת של מחלוקת יהודית, פרסמו את הכל: המאמר וגם ההתכתבות והתפלפלות לגביו.
הטענה של ערן במאמר "השבט החמישי הוא יהדות העולם" היא כזו: לאחר ה-7 באוקטובר, לרגע אחד, העולם היהודי כולו , בישראל ומחוצה לה, תפקד כעם אחד. אבל הרגע הזה חלף, והקיטוב חזר. למה? כי ישראל שכחה מה היא. התפיסה של "שלילת הגולה" מראשית ימי הציונות הפכה עם השנים למשהו מסוכן יותר - "שכחת הגולה": ישראל פשוט הפסיקה להכיר את יהדות העולם. וכשמדינה שאמורה להיות מדינת הלאום של העם היהודי מצטמצמת לספקית שירותים וביטחון לאזרחיה בלבד, נעלמת גם תחושת הגורל המשותף שמחזיקה את הישראלים יחד. העמיות היהודית היא לא תוספת סנטימנטלית, היא מנוף מבני לחוסן הלאומי.
עורך טאבלט ליאל לייבוביץ', שחי בין הקהילות בישראל ובארה"ב, לא קנה את זה. בתשובה חדה (ושנונה) הוא טוען שהתרבות הישראלית מוצפת בחיים יהודיים עשירים, ושהיהודים בתפוצות שמתרחקים לא יעזרו להם שום "עמיות". מה שצריך, לדבריו, זה פשוט לעזור ליותר יהודים להיות יהודים - תורה, טקסטים, מסורת. ערן משיב, מחדד, ומודה איפה שליאל צודק, והוויכוח בין השניים הופך למסמך מרתק בפני עצמו.
תודה גדולה לצוות טאבלט על הנכונות לקיים את הדיון הזה בפומבי, ברצינות ובכבוד, ככה נראה שיח יהודי במיטבו.
לקריאת חילופי הדברים המלאים באתר טאבלט:
תגובות