top of page

יום השואה התשפ"ד

יום הזיכרון לשואה ולגבורה טעון השנה במיוחד. ההשוואות בין ה-7 באוקטובר לשואה הן מוגזמות ולא מועילות, אבל אי-אפשר להתווכח עם התחושות והזיכרונות הקולקטיביים ההיסטוריים שהציפו כל יהודי למראה הפוגרום. כמה נורא היה לגלות שהפוגרום היה רק טריגר לפתיחת תיבת פנדורה של אנטישמיות בגרסה חדשה-ישנה. 


האנטישמיות המשמעותית ביותר היא האנטישמיות הלטנטית (רדומה) של רבים במיינסטרים במערב, ובמיוחד של 'שומרי הסף' של הצדק והמוסר, לא בהכרח זו האלימה בקמפוסים בצפון אמריקה ובאירופה. זו לרוב אנטישמיות שלא מודעת לעצמה, היא לרוב לא מכוונת, והיא גם לא בהכרח מונעת משנאה קמאית. זאת אנטישמיות רכה שלא מסוגלת להבין ולקבל את נקודת המבט היהודית ובטח לא זו הישראלית, וכך היא מנתחת את מה שקורה במזרח התיכון דרך פילטרים מעוותים מוסרית והיסטורית. 


Shoah

במערב במאה ה-21 קשה באמת לדמיין שיכול להיות דבר כזה 'רוע צרוף'. ולכן גם כשהשאיפה להשמיד את מדינת ישראל ולרצוח יהודים מובעת במפורש או עוברת לפסים מעשיים כמו ב-7 באוקטובר, איכשהו המיינסטרים במערב מסרב להתייחס לדברים כפשוטם. בשל עיוות מוסרי חריף שנטוע ברגשות האשם של העבר הקולוניאלי, קיימת תופעה של גזענות של ציפיות נמוכות מארגונים אסלאמיסטיים. כתוצאה מכך, רבים לא מסוגלים לראות את האמת של מה שקרה ב-7 באוקטובר: מתקפה רצחנית שמטרתה הייתה לרצוח, לאנוס ולחטוף יהודים. ולא, לא בשביל להקים מדינה פלסטינית לצד ישראל. המשבר ההומניטרי בעזה הוא יעד מכוון של החמאס, זו דרכו להביא להפסקת המלחמה כשהוא עדיין בשלטון. והחמאס יבצע, ברגע שיוכל, עוד 7 באוקטובר כזה.  צריך רק לעשות את הדבר הפשוט להקשיב (ולהאמין) למה שמנהיגי חמאס ואיראן במפורש. 


האמת המרה הזו נשמעת אפילו לחברים טובים וחכמים שלי באירופה ובצפון אמריקה כקונספירטיבית, מוגזמת והיסטרית. במקרה הטוב, האמת הזו משונמכת למעמד של 'נראטיב', שיש לו מעמד שווה 'לנראטיב'  המתחרה…. של החמאס. אותנו הרבה יותר מזעזע מרעול פנים באוניברסיטה אמריקאית שצועק נגד ישראל, מסר 'מעודד' מחבר אירופי ותיק שגוזר גזירה שווה בין ישראל לחמאס. 


הסבל של העזתים הוא אמיתי, והפוסט הזה לא בא לנקות את ישראל, שהיא אינה מדינה מושלמת. השאיפה לצמצם פגיעות באזרחים ולמנוע משבר הומניטרי גדול יותר צריכה להיות נר לרגלי מדינת ישראל, ואפשר לטעון שישראל לא הראתה מחוייבות מקסימלית למטרות האלה. במלחמה כל כך ארוכה ומורכבת, סביר להניח שיש מקרים רבים שחורגים מהנורמה המקובלת, וישראל צריכה לשפוט את אותם המקרים. 


ועדיין כוונת הג'נוסייד המיוחסת לישראל, הפניית האצבע המאשימה בצורה אקסקלוסיבית אליה בזמן שהיא מנהלת מלחמה נגד מערכת של ארגונים ומדינות שחרטו על דגלם את השמדתה, הפניית העורף של ידידים במערב, והאנטישמיות הגואה שם - כל אלה הם כל כך מעוותים, והם מסבירים את התחושות הקשות במיוחד שכולנו חווים ביום השואה. בפעם הראשונה רבים מאיתנו חשים, זה לא רק יום שנועד להנציח את זיכרון העבר, אלא להזהיר מפני המתרחש בהווה. 

Comments


bottom of page