ביטול עילת הסבירות: מבוא לאיום רב-זירתי

כאילו לא די שישראל נלחמת מלחמה קיומית בעזה ובזירות נוספות, כעת גם הזירה הפנימית עלולה להתלקח. אתמול הודלפה ידיעה שבג"צ עומד לפרסם פסק-דין שמבטל את ביטול עילת הסבירות על חודו של קול. עילת הסבירות מאפשרת לבית המשפט לפסול החלטה של הממשלה הנבחרת בתנאי שהיא שרירותית, לא נשקלה כראוי או אינה הגיונית בצורה קיצונית. ברור שהגדרה כזו היא בעייתית משום ששיקול הדעת בדבר סבירות הוא סובייקטיבי ומן הסתם חשוף יותר לתפיסת עולם פוליטית של דרג שאינו נבחר נבחר. לכן, בימים רגילים, דיון בעילת הסבירות במדינת ישראל הוא יותר מלגיטימי, מה גם שרשימת המדינות הדמוקרטיות שבהן אין עילת סבירות עולה לאין שיעור על אלה שבהן חוקק חוק כזה.

ואולם מהרגע שנכנסה הממשלה הנוכחית היא קיבלה מספר רב של החלטות תמוהות שדגל אי-סבירות קיצונית מתנוסס מעליהן. בין היתר, שרי הממשלה ביצעו שורה של מינויים פוליטיים לא ענייניים, המנהל התקין נרמס, ובעיקר היא קידמה מהלכים שהרחיבו את הפילוג בעם קרע עמוק בעם שהיה ברור שפוגע קשות בביטחון הלאומי. באחד הפוסטים הקודמים ברכנו על כך שחמאס עשה טעות מבחינתו כשתקף מוקדם מדי, אם היה מחכה כחודשיים עד החלטת בג"ץ בעניין עילת הסבירות, יכול להיות שהיינו כבר מצויים במלחמת אחים בתוכנו.

ולכן כשנדון ביטול החוק לפני המלחמה, רבים חשו שאף שהם מכירים בפגם הבסיסי שבעילת הסבירות - כזה שעלול להיתפס על ידי מיליונים רבים כפוגע במימוש הבחירה הדמוקרטית שלהם בקלפי - קיים בהם חשש אמיתי מהסרת הרסן מעל ממשלה שמתעלמת מסדרי מנהל תקין וששוחקת במהלכים שהיא מקדמת את החוסן הלאומי.

לפני המלחמה סברנו שביטול עילת הסבירות בעת ההיא עלול להיות טעות קשה, ואולם מהרגע שהתקבל כחוק, החשש ממלחמת אחים מחייב את בג"ץ שלא לפסול את החוק. על אחת כמה וכמה בעת מלחמה. ההתעקשות להכריע על חודו של קול בסוגייה כזו בזמן מלחמה היא איוולת קשה שמלמדת על כך שגם בבג"ץ ניתן לקבל החלטות לא סבירות.

בעת הזאת של מלחמה רב-זירתית צבאית, הדבר האחרון שמדינת ישראל צריכה היא התלקחות של הזירה הפנימית.