top of page

המערכה האיזורית: פוסט שמתעקש להיות אופטימי גם ביום הקשה הזה

ככל שעובר הזמן מסתמן שאיראן לא ידעה מראש על מועד התקיפה של חמאס, אבל ללא צל של ספק, המתקפה בכל מימדיה, התו"ל, המימון, ההדרכה והחיבור לרב-זירתיות, נולדו בטהרן.


ניתן רק לשער מה היה מאחורי הקלעים. חמאס זיהה שעת כושר לתקוף את ישראל. איראן אמנם בנתה את המערך האיזורי שלה לקראת מערכה גדולה עם ישראל, אולם בעת פתיחת המלחמה היא עדיין לא השלימה את ההערכות הזו: הפריסה בסוריה של כוחות הפרוקסי הייתה דלילה מדי, והיא טרם הפכה מעשית למדינת סף גרעינית (היא קרובה מאוד לשם). אלה היו תנאי הסף שלה לצאת למלחמה כוללת.


לחזבאללה היו מרסנים נוספים הקשורים לפוליטיקה הפנימית בלבנון. האיום האמריקאי היה שולי מאוד בהחלטה של איראן וחזבאללה לגזור על עצמם ריסון, ולראייה: ההשתוללות החות'ית בים האדום וההתקפות של המיליציות השיעיות בעיראק על בסיסים אמריקאיים.


סינוואר החליט לצאת למתקפה כשהוא מניח שאיראן וחזבאללה לא יוכלו להרשות לעצמם להישאר מחוץ למערכה הזו. הוא כמעט צדק. ההתלבטות בטהרן ובביירות הייתה אמיתית. אבל נאום נסראללה ארבעה שבועות לתוך המלחמה סימן את הכיוון: חזבאללה ודאי יסלים את הלחימה, ינהל שגרות קרב, אבל הוא ממש אינו רוצה מערכה כוללת.


יש עוד דרך ארוכה ומתישה ומדממת עד השמדת החמאס בעזה, סוגיית החטופים עוד רחוקה מפיתרון, ומספר הנפגעים בשל אופי הלחימה המשתנה עולה ועוד צפוי להמשיך לעלות. ואולם כל הסימנים מראים שהשחקנים המרכזיים באיזור מבינים את הנחישות הישראלית והשלימו עם נפילת חמאס עזה.


האמירה הזו כוללת גם את התמנון האיראני ואת חזבאללה. רצף האש בצפון הוא קבוע ועומד על בין 9 ל- 13 תקריות ירי כבר ימים רבים. מי שמעלה את רמות החיכוך בימים האחרונים בצפון היא דווקא ישראל. יש סיכוי לא קטן לפתיחת מערכה בצפון, אבל אם היא תתרחש, זאת ככל הנראה תהיה יוזמה של ישראל.


ומכאן, דווקא באחד הימים הקשים שידענו מאז ה-7 באוקטובר, קצת סיבות לאופטימיות:


  • בניגוד לרוב המוחלט של הפרשנים, אנחנו סבורים שיש סיכוי בינוני גבוה לעסקה עם לבנון שתסיג את כוחות חזבאללה מצפון לליטני. בחזבאללה מבינים שהחלופה האחרת היא מלחמה. חזבאללה לא מורתע כאמור, מלחמה פשוט לא תואמת את התכניות שלו לעת הנוכחית, וגם לא של הפטרון הפרסי שלו. חזבאללה לא יכול להיתפס כמי שנכנע, ולכן ישראל מן הסתם תהיה מוכנה להתפשר ולסגת מכמה נקודות של מחלוקת לאורך הגבול. חזבאללה יציג את ההסדר כניצחון, אבל זה יהיה לגמרי הישג ישראלי.

  • אם נכון הדיווח מהיום שקטאר ביקשה מהנהגת חמאס לעזוב את דוחא, הרי שגם היא השלימה עם נפילת החמאס.  התירוץ היה חוסר יכולת להבטיח את שלומם של ראשי החמאס. זוהי טענה לא אמינה, כי כזכור התפרסם שנתניהו הבטיח לקטר שלא לפגוע בראשי חמאס בתחומה לנוכח התיווך שלה במלחמה.  לפי הדיווח, להנייה ולחבריו הוצע לעבור לאלג'יריה. וזה מעניין במיוחד שטורקיה לא מוזכרת בעניין הזה – כנראה גם היא כבר לא רוצה להמר על סוס שמפסיד.



  • סיכויים גבוהים מאוד שנראה בימים הקרובים מתקפה בין-לאומית משולבת ביוזמה ובהובלה של ארה"ב ובריטניה על החות'ים. התקיפות של החות'ים נועדו לייצר לחץ בין-לאומי על ישראל להפסקת הלחימה, אבל היא עשוייה לייצר לחץ בין-לאומי על החות'ים ואולי גם על איראן עצמה. האנגלים לא חפרו את תעלת סואץ כדי שמיליציה תימנית תחסום את נתיב הסחר העולמי הזה כרצונה.


מה שעשוי להגשים את התרחישים האלה הוא הנחישות הישראלית. הלחצים הבין-לאומיים על ישראל יגברו, אבל ההדיבורים על שעון חול מדיני מופרכים. ישראל נלחמת על קיומה. ואולם הנחישות הזו תלויה מאוד בלכידות. אם יש תרחיש שאנחנו חוששים ממנו, זו החזרה של הקיטוב והפוליטיקה הקטנה שאת ניצניה אנחנו כבר רואים

Comments


bottom of page