הגנה על יישובי קו העימות ביום שאחרי

(ניוזלטר  ראשון בסדרה)

הפוגרום ב-7 באוקטובר מהווה אינדיקציה לא רק לכשל מודיעיני, אלא גם לכשל עמוק בתפיסת הביטחון הלאומי של ישראל. על רקע החרבת יישובים בעוטף עזה ופינויים של יישובים בדרום ובצפון,  אחת הסוגיות הבוערות המצריכות בחינה מחדש היא ההיערכות להגנת יישובי קו העימות. כלקח מיידי, השבוע הוחלט שכיתות הכוננות ביישובים הסמוכים

לגבול יחוזקו כדי שיהוו מענה ראשוני לאירועי טרור. אולם, הכישלון הישראלי יצר תחושות של שבר ונטישה גדולים מדי מכדי שצעד קוסמטי כזה ישנה. בקרב תושבי קו העימות, התחושה היא ש'החוזה מצד המדינה' הופר.

בשנותיה הראשונות של המדינה ההישענות על יישובי הספר הייתה חלק אינטגרלי מתפיסת הביטחון הישראלית, כרכיב רביעי בתפיסה של הגנה מרחבית שנשענה בעיקר על הצבא הסדיר, צבא הקבע והמילואים. התפקיד של יישובי קו העימות היה לשמש כחומת המגן הראשונה בפני פלישה, לממש את ריבונות המדינה ולקבוע את גבולותיה, ולהוות מעין חיישנים לשינויים המתרחשים בשטח שיש להם משמעות ביטחונית. המודל הזה גם הגביר את תחושת הייעוד של הגנה ממשית על הבית, ותרם לחוסן הקהילתי והלאומי.

אולם התפיסה הזו נשחקה עם השנים. בעוד שיישובי קו העימות נתפסו בעבר כנכס ביטחוני, אט אט הם הפכו לנטל, כשכיום יישובים אלה מפונים לעיתים אפילו עוד לפני פתיחת מערכה כוללת, כמו שקורה בצפון. לגרשון הכהן אבחנה מעניינת שסיבה מרכזית לשחיקה הזו היא התחזקות העיקרון הדמוקרטי הליברלי במוסדות המדינה שמקדש את ההפרדה בין תפקידים אזרחיים לצבאיים, על חשבון תפיסות סוציאליסטיות קולקטיביות, אשר מתמקדות גם במה שביכולתו של הפרט לתרום לכלל.

עדכון תפיסת ההגנה המרחבית ביישובי קו העימות נובעת גם ממהות האיום שאנחנו מתמודדים מולו. איראן ומערך הפרוקסי שבנתה שחמאס מהווה חלק ממנו, יצרו דוקטרינה צבאית שלא מחפשת הכרעה צבאית, אלא מבקשת להכניע את הרוח הישראלית. האיראנים ושלוחיהם מאמינים שהמרקם החברתי הישראלי שברירי, ומלחמה ממושכת תפורר את החברה הישראלית. תפיסת ההגנה המרחבית מחזקת את החוסן בכך שהיא יוצרת הלימה רחבה יותר בין המטלה הביטחונית של תושבי קו העימות, למרחב המחייה שלהם ומקום פרנסתם, ולכן היא גם יותר 'עמידה' בפני מלחמות ממושכות.

הקריאה ליצירת חוזה חברתי חדש לא צריכה להתמקד רק בחובות המדינה כלפי אזרחיה, כפי שלרוב עולה בשיח. אלא שהיא צריכה להכיר בכך שהחיים בישראל מצריכים תודעה של 'אזרחותיות', כלומר רוח חלוצית ומחוייבות לעשייה מעבר לחובות הרשמיות המעוגנות בחוק.

ההגנה המרחבית לפיכך היא יותר מאסטרטגיה צבאית. זהו המימוש של הציונות בעת הנוכחית הקושרת בין הביטחון הלאומי לפיתוח קהילתי, למנהיגות מקומית ולרוח התנדבות של הפרט. כך ניתן יהיה לתחזק את הלכידות החברתית והחוסן הלאומי ולסכל את תכניותיו של הצורר האיראני.

(שני מקורות חשובים שמהם שאבנו לא מעט מידע ורעיונות : גרשון הכהן, ההגנה המרחבית בספר, באתר צה"ל וכתבה של ארנון סגל במקור ראשון על מורשת בן גוריון)